לפני שנצא למסע בין מדפי הסופרמרקט בליסבון, אתחייב לכך שלא מדובר בעוד כתבת "מחיר המילקי", כלומר - כן מדובר ביוקר המחייה בישראל לעומת זה של מדינות אירופה וצפון אמריקה, שתמיד היו קבוצת ההתייחסות שלנו, אבל הפעם לא ההשוואה היא העניין, אלא גלי ההדף שהיא מייצרת. עכשיו ניקח את העגלה ונמלא בתוכה כמה דברים. אני נשבע לכם שהדבר הראשון שעשיתי בין מדפי הירקות והפירות, היה לבדוק האם המחיר הוא לקילו או למאה גרם. אני כנראה כבר מורגל כל כך במספרים המופרכים של השוק בישראל, עד שלא האמנתי שתפוח מסוג פינק ליידי למשל, שבישראל אפשר למצוא אותו במחירים שמתחילים מ-16 שקלים לקילו, עולה כמחצית המחיר. הוא הדין בקשר לירקות למרק: גזר, סלרי, תפוח אדמה, בצל, פטרוזיליה, דלעת וקישוא. אני כבר לא מדבר על האיכות, שלא רואה ממטר את הירקות שנושאים את אותו השם בישראל (איפה הימים שבהם היינו מלגלגים על הירקות של האירופים?), אלא בעיקר על המחיר: בין שליש לחצי. כנראה שככה זה כשחקלאים מתחרים ביניהם על מחיר ואיכות בשוק החופשי ומשקיעים את כל זמנם ומרצם כדי לגדל (בלי תאילנדים!) ירקות ופירות - ולא לובי שמהלך אימים על חברי הכנסת ומטרפד כל רפורמה. במחלקות הדגים והבשר, הפכה התדהמה להלם: בישראל מתחילים הדגים הזולים בכמה עשרות שקלים ומגיעים עד למאה שקל ומעלה עבור דגי הים היקרים יותר. על שרצים, למי שאוכל, אני כבר לא מדבר, אבל גם אם חשקה נפשכם בקילוגרם חסילונים, שבחנות הדגים שלי בתל אביב עמד על 120 שקל לקילו, דעו לכם שבליסבון תשלמו על קילו גמבאס (ואני מדבר על הזנים הגדולים והבשרניים) פחות מרבע מחיר. הייתי ממהר לתלות את ההפרש בהיצע הדגה המקומית, אבל כשראיתי שגם מחיר הסלמון, דג יבוא בשתי המדינות, עומד על פחות מחצי המחיר, כמעט שפרצתי בבכי - וכך זה המשיך הלאה, אל הבשרים, הקפואים, השימורים והגבינות. אחרי שמילאנו עגלה בכל טוב, עניין של בערך 1,000 שקלים בישראל, שפשפתי את עיני בתדהמה בקופה כשהחשבון הסתכם בשמונים אירו. בין שליש לחצי המחיר - וזה אפילו לא שנסעתי לאיזה מרכז דיסקאונט מחוץ לעיר: את הקניות שלי ערכתי בלב ליסבון, באזור שהוא "חצי תיירותי". אם הייתי צריך להשוות לסופרמרקט הקרוב לביתי בלב תל אביב, ההפרש היה גדול בהרבה. אבל לא על המחיר באתי לספר, אלא על מה שהוא מעולל לנו במעגל השני והשלישי.

זה לא היה שבוע מוצלח בוול סטריט. ביום שישי שעבר צנחה הבורסה בעקבות חשיפת מוטציית אומיקרון, ובהמשך התנהג השוק בעצבנות ובחוסר יציבות. אתמול (שישי) נרשמו ירידות חדות נוספות - הפעם בשל נתוני התעסוקה המאכזבים.

הייחודיות של סיבו היא שחלק גדול מהתפקידים מיועדים לבעלי רקע בעולם היצרני, מה שמאפשר לעובדים מוכשרים מרקע תעשייתי לעשות הסבה להייטק. בשנה האחרונה סיבו הכפילה את מספר העובדים, העומדת כיום על 70 עובדים, וכעת נמצאת במהלך של הכפלה נוספת ל-150 עובדים במהלך החודשים הקרובים. המשרדים החדשים והמעוצבים של החברה ממוקמים במתחם החדש של מגדלי אקרו בתל אביב, בסמוך לתחנות קו הרכבת הקלה שיפתח בשנה הבאה ומרחק קצר ממרכז העיר ועזריאלי. סיבו הוקמה בשנת 2012 על ידי ליאור עקביא, המשמש מנכ"ל ולירן עקביא (COO), ועוסקת בעולמות הייצור באמצעות פלטפורמת AI. הטכנולוגיה החדשנית של סיבו מתריעה וחוזה תקלות ובעיות בתהליך הייצור במפעלי ענק בארץ ובעולם, בשלל תחומים ביניהם מזון, זכוכית, כימיה ועוד.