על הספינה מותקנים ארבעה משגרי טילים נגד כלי-שיט מדגם גאדר/גאדיר לטווח מרבי של 300-500 ק"מ, מקלעים וטילי כתף נגד מטוסים www.isna.ir צילומי לוויין שפורסמו לאחרונה, מצביעים על כך שאיראן בונה ספינת טילים חדשה במספנת קאסם מדקנדאלו. מספנה זו אשר הוקמה ב- 2011 מתמחה בבניית כלי שיט מהירים מחומרים מרוכבים, אלומיניום, מתכות שונות ופיברגלס. המספנה, אשר אחד מהספקיות המרכזיות היא טורקיה, נמצאת תחת סנקציות אמריקאיות, לאור מעורבותה בבניית כלי שיט עבור חיל הים של משמרות המהפכה.  כלי שיט אשר צולם במתחם המספנה זוהה כאחת משלושת הספינות מדגם שהיד סולימאני, דגם ספינה מייצור איראני, על שמו של מפקדו האגדי של כוח קודס, קאסם סולימאני, אשר חוסל בינואר 2020 על ידי האמריקאים בעיראק. ספינות הטילים מדגם שהיד סולימאני, נבנות כקטמרן , באורך של כ- 65 מטרים ובדחי לא ידוע.  על הספינה מותקנים ארבעה משגרי טילים נגד כלי-שיט מדגם גאדר/גאדיר לטווח מרבי של 300-500 ק"מ, מקלעים וטילי כתף נגד מטוסים. הספינה בעלת יכולת נשיאת מסוק ימי ותצורתה היא כזו ששטח חיתוך המכ"מ שלה נמוך יחסית, כלומר טווח הגילוי שלה, למרות גודלה, צפוי להיות נמוך יחסית. גודל האונייה ותצורתה חריגים מאד ואינם מתאימים לתפיסת בניין הכוח וההפעלה של משמרות המהפכה. לחיל הים של משמרות המהפכה אלפי כלי שיט קטנים (עד 25 מטרים אורכם), בעלי מהירות גבוהה, יכולות תמרון ונשיאת חימוש מגוון, בהם טילים, טורפדו, רקטות בקטרים שונים ומוקשים ימיים. איראן מפעילה כלי שיט בקרבת המפרץ הפרסי ומצרי הורמוז, לשמירה והגנה על האזור, כחלק מתפיסה אסימטרית הגנתית מול האמריקאים. התפיסה האיראנית היא יצירת תקיפה מרובת כלי שיט בעלי יכולות שונות, תקיפת הרוויה, המשבשים את יכולות מערכות ההגנה של כלי השיט האמריקאיים.  הספינה הגדולה יחסית אינה מתאימה לתפיסת לוחמה זו, וככל הנראה חיל הים של משמרות המהפכה בונה את כלי השיט האלו מתוך כוונה להפעילם רחוק מהחוף האיראני, במשימות אסטרטגיות, בהן עוסק כיום רק חיל הים הסדיר האיראני. בין שני חילות הים האיראניים, הסדיר וזה של משמרות המהפכה, קיימת יריבות פוליטית מזה עשרות שנים, על מרכזיותם ומשימותיהם. עד היום היה זה חיל הים הסדיר אשר פעל בטווחים רחוקים מהחוף במשימות בים הערבי, באוקיינוס ההודי, בים התיכון ואף באוקיינוס האטלנטי. צפוי שחיל הים של משמרות המהפכה ינסה באמצעות כלי השיט החדשים, לפעול בטווחים רחוקים מהחוף האיראני, ולנגוס בתפקידיו המסורתיים של חיל הים הסדיר. 

הצי המרוקאי מפעיל אוניות דומות ל- FREMM ול- Bergamini אך מדגם צרפתי. צי זה, בו משרתים כ- 7,800 חיילים (בהם כ- 1500 חיילי מארינס) הוא אחד מהציים הגדולים ביותר במזרח התיכון By U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist 2nd Class Scott Swofford - This image was released by the United States Navy with the ID 180425-N-GC347-1193  מרוקו חתמה השבוע על חוזה עם מספנות Fincantieri מאיטליה לאספקתן של שתי פריגטות מדגם FREMM , יחד עם פריגטה אחת נוספת מדגם Bergamini, הנמצאת כיום בשירות הצי האיטלקי. המספנות האיטלקיות משלימות החתימה על עסקה זו זמן לא רב שנחתמו עסקאות נוספות לרכש אוניות אלו על ידי אינדונזיה ומצרים. הצי המרוקאי מפעיל אוניות דומות ל- FREMM ול- Bergamini אך מדגם צרפתי. צי זה, בו משרתים כ- 7,800 חיילים (בהם כ- 1500 חיילי מארינס) הוא אחד מהציים הגדולים ביותר במזרח התיכון, והוא מפעיל למעלה מ- 120 כלי שיט וכ- 17 כלי טיס בהם מסוקים ומטוסים. הצי המרוקאי נחשב למודרני וחדיש.  הצי המרוקאי, הפועל משבעה בסיסים, הפזורים על רצוית החוף של מרוקו שאורכה כ- 2500 ק"מ. תפקידו המרכזי הוא שמירה של האזור הכלכלי הימי של המדינה מפני פעולות טרור ואבטחת הסחר הימי, בדגש על מצרי גיברלטר, אחד מנתיבי השיט החשובים ביותר שבין אמריקה לאירופה. הצי המרוקאי עורך תמרונים משותפים ופועל יחד עם ציי אירופה (בדגש על איטליה, ספרד וצרפת), נאט"ו והצי האמריקאי. הצי המרוקאי לוקח אף חלק במשימת מניעת ההגירה הבלתי חוקית מאפריקה לאירופה. האוניות החדשות, המצטרפות לצי המרוקאי המכובד, הן מכפיל כוח לכוח הימי המודרני. 

הגיע הזמן ליצור מנגנון שלא יהסס לאסור על חברה למכור תוכנת מעקב,  מזל"ט או מכ"ם למדינה או לשליט שמשטרו אינו עומד במבחן מינימלי של דמוקרטיה וערכים מערביים מקובלים. דן ארקין מטיל ספק במנגנון הפיקוח על הייצוא של משרד הביטחון  אריאל חרמוני | משרד הביטחון  מה משותף לפרשת תוכנת פגסוס של חברת NSO לבין הידיעות על דרישת משהב"ט וצה"ל לתוספת של תשעה מיליארד שקל לתקציב הביטחון. המשותף הוא חולי ישראלי ותיק: היעדר מנגנוני בקרה, פיקוח, עקב מספיקים, בעיקר בניהול כספים, כספים גדולים, כאלו שהם לא שלך ולא שלי אלא כספי המדינה, כסף  של הציבור.  מה למדנו מפרשת תוכנת פגזוס? למדנו שפגזוס הוא סוס מכונף במיתולוגיה היוונית העתיקה. ועוד למדנו כי לגמרי במקרה, ללא כל קשר, פגזוס הוא גם כינויו של מטוס התדלוק החדש KC-46 PEGASUS של בואינג, שעתיד לשרת בחיל האוויר הישראלי.  כלומר: כינוי זהה, לגמרי במקרה, למטוס תובלה צבאי ולתוכנת מעקב. שהרי בימינו אין הבדל ביו מכירת תוכנות מסוג פגזוס לבין מכירת מערכות נשק. סייבר הוא נשק לכל דבר. נשק יכול לשמש להגנת מדינה ו/או להרג אויבים ומתנגדים, ותוכנה יכולה לתרום לרווחת המשתמשים בה ו/או למרדפים אחרי עיתונאים, מתנגדי שלטון או פעילי זכויות אדם. תוכנת מעקב יכולה לארגן מערך הסעות של חברה גדולה, אך גם לעקוב אחר מעשי העובדים. שני סוגי המערכות, נשק היורה ומשגר ו-HACKING יכולים לגרום לתוצאות קטלניות. משרד הביטחון אמון על פיקוח ואישור עסקות נשק בין מדינת ישראל לבין מדינות זרות. הוא מאשר, או אוסר, על תעשיה ביטחונית למכור נשק X למדינה Y כי זו עושה בו שימוש לרעה. יש קריטריונים ויש הוראות. אך שאלה היא אם ההוראות ברורות לחלוטין, אם הן חד-משמעיות ואם ממלאים אחריהן באופן מלא. חריגות מעידות שלא הכל בהיר. ארמניה, מדינה שמקיימת עמנו קשרים דיפלומטיים, זעמה מאוד כאשר נודע שישראל סיפקה ליריבתה אזרבייג'אן נשק ותחמושת. נשק ישראלי התגלה במשטרים חשוכים ומדכאים. מותר למכור נשק ותוכנות מעקב? מותר. האם מותר לשאול את הלקוח למי מיועדת ה"סחורה" ומה ייעשה בה? מותר לאסור מכירת נשק לרודנים- דיקטטורים? אבל יש נשק תוצרת כחול-לבן בידי שליטים מן הסוג הזה. נעבור לנשק הדיגיטלי: תוכנות מעקב דמויות פגסוס.  מותר למכור תוכנות כאלו, שיש מי שיגדירן זדוניות? ושמא אסור. מה ההיבט החוקי-משפטי. לא בטוח שהכל ברור. טהרני מוסר יאמרו אין למכור מערכת נשק או תוכנת תקיפה למי שעלול להיחשד בשימוש לרעה. ומהו שימוש לרעה? דילמות אלו הן קשות, הן שוות מיליארדים, הן משיקות ליחסי החוץ של המדינה, הן נוגעות לפרנסתם של רבבות עובדים/ות בתעשיות הביטחוניות בבית ולהתקדמות המחקר, המו"פ, המדע והטכנולוגיה. מכאן הצורך בפיקוח ברמה אחרת, ואולי בשיטות אחרות מאלו הנהוגות בארץ. יש גופי פיקוח כמו הכנסת, ועדת חוץ והביטחון וועדות המשנה שלה ויועצים משפטיים ומבקר המדינה ומבקרי המשרדים. הלוואי והיינו משוכנעים שהפיקוח והבקרה הם מושלמים. בדיוק כנ"ל בכספים שעם ישראל מעניק למערכת הביטחון, למשרד  הביטחון ולצה"ל. צה"ל רוצה מהאוצר תוספת של תשעה מיליארד שקל לתקציב הביטחון שנע בין 50 ל-70 מיליארד, ברוטו ונטו, עם ובלי שב"כ, מוסד. התוספת דרושה, מסביר צה"ל, בין היתר לביצוע תר"ש תנופה, לשינויים "עומקיים" בצה"ל נוכח איומים, וכן לכיסוי הוצאות מבצע שומר החומות. חזקה על שר הביטחון והרמטכ"ל שלדרישותיהם יש בסיס טוב ונאמן. אבל האם זה באמת הסכום האופטימלי הדרוש? ושוב חוזר עניין הבקרה, הפיקוח, הביקורת, המעקב. נראה לנו שחייבת להיות רשות כלשהי שתבדוק את הנתונים ולא תהיה מתוך משהב"ט/צה"ל והאוצר, אלא גוף מקצועי אזרחי בלתי תלוי, שיבדוק, יחווה דעה, יבקר, יאשר ויפקח על ביצועים. אולי מהאקדמיה, אולי שופטים, אולי מפקדים בכירים בדימוס. כאשר אלוף מיל יצחק בריק, מגדולי מבקרי צה"ל, חוזר וטוען שבצה"ל נהוגה תרבות ארגונית קלוקלת, שיש אובדן של מיליארדים שיורדים לטמיון, שיש אפילו ניהול הגובל בפלילים, כך טוען האלוף, צריך להקשיב לו ולבדוק היטב. ואולי במכירות נשק ותוכנות סייבר לזרים יש משום "ניהול הגובל בפלילים"? בלי לקבוע שום עמדה בפרשת הצוללות וספינות המגן, ברור דבר אחד: במשך שנים התנהל פרוייקט רכש כלי שיט בחו"ל במיליארדים כאשר חלק מההתנהלויות נערכו במחשכים, באזורים אפלים, תוך התעלמות פיקוח מהנעשה מתחת לאפו. וזו רק דוגמה אחת. גם לא נקבע מסמרות בפרשת תוכנת פגזוס. אבל ההצטברות מעוררת מחשבות. שר הביטחון רץ-אץ לפריס כדי להרגיע את הנשיא מקרון, מחוקקים אמריקנים דורשים לאסור קניות מהחברה הישראלית, בהודו דורשים ועדת חקירה, ומלך מרוקו כועס, ולא על הטיסה הישירה מישראל למרוקו. לכן, הגיע הזמן להציב גדרות, לגבש קריטריונים מדוייקים מה מותר ומה אסור. ליצור מנגנון שלא יהסס לאסור על חברה למכור תוכנת מעקב,  מזל"ט או מכ"ם למדינה או לשליט שמשטרו אינו עומד במבחן מינימלי של דמוקרטיה וערכים מערביים מקובלים, וגם לוודא ביצוע. מי שימלאו תפקידי פיקוח כאלו יהיו אישים המקובלים בציבור כעצמאיים, בלתי תלויים, מקצועיים, ובעיקר חסרי פניות, נטולי אינטרסים, ואם מותר לקוות – אנשים ישרי דרך. יש לתת בידי גוף כזה סמכויות מלאות ו'שיניים' לפקוח עין על טייקוני נשק וסייבר רבי עוצמה.