מוזיקאים אהבו אותה. במאים העריכו את החריצות וההתמסרות שלה. קולגות התפעלו מהפרגון שלה. אז איפה זה נתקע? למה צילה דגן לא הגיעה לפסגה שכל כך הייתה ראויה לה?

זה עובד. הם עושים את זה. בלי להרגיש אתה יושב מול המסך, לא נופל ברצפה, אבל חיוך של נחת מתפשט לך על הפנים. טולה ובז'ז'יניה לא איבדו את הקסם. גם הבאבא בובה. החמישייה הקאמרית המקשישה שופעת את אותו קסם

המגיפה פורטת על בהלה ועל פחדי הציבור - התקשורת מתה על זה. וכשהצופה ישתעמם, נתחיל בתיאוריות קונספירציה. יש גם ניתוחים הסברים קרים, אבל את מי זה מעניין. חפשו אותם ב"וירוס הקורונה" ו"הרוצח השקט"